בוסתנא

הרעיון שמאחורי בוסתנא צומח מן הפרשנות ארוכת השנים של דוד רנוב למושג בוסתן — לא רק כגן, אלא כתבנית פיזית ותרבותית שבה האדם יוצר לעצמו מקום בתוך הטבע, תוך שמירה על האיזון האקולוגי של האתר.

בגישה זו, מים, קרקע, צמחייה, אנרגיה, המבנה הבנוי והפעילות האנושית נתפסים כחלקים מקושרים של סביבה אחת. בוסתנא מפתחת את הרעיון הזה למערכת מודולרית עכשווית ליצירת מרחבים אישיים ומשותפים, שבהם המרכיבים הטבעיים והאדריכליים מתוכננים לפעול יחד ולא מתווספים זה לזה בדיעבד.

בוסתנא מפותחת כמערכת מודולרית המבוססת על רכיבים חוזרים שניתן לשלב בתצורות ובקני מידה שונים.

בשלבים מוקדמים יותר של הפיתוח נבחנו מודולים פונקציונליים עצמאיים לתאורה ותקשורת, אגירת מים, מערכות סולאריות ואלמנטים של טרסה. הפיתוח הנוכחי מתקדם לעבר שפה מאוחדת יותר המשלבת מבנה, צמחייה, מים ומשרבייה — כך שאותם רכיבי יסוד יוכלו ליצור מצבים מרחביים שונים, במקום אובייקט אחד וקבוע.

בבוסתנא, המשרבייה אינה נתפסת רק כמסך דקורטיבי. היא אלמנט אדריכלי שיכול לתווך בין אור וצל, זרימת אוויר, פרטיות והמיקרו־אקלים של המרחב.

הגיאומטריה והמבנה הרב־שכבתי שלה הם חלק מן ההיגיון הסביבתי של המערכת: הפאנל יכול לשמש כמסנן בין הסביבה הבנויה לתנאים הטבעיים, ובו בזמן להישאר חלק מן הזהות המודולרית של בוסתנא.

ההיגיון האקולוגי שמאחורי בוסתנא ממשיך גישה רחבה יותר הניכרת לאורך עבודתו של דוד רנוב: צמצום ההשפעה הסביבתית, שימוש בחומרים מקומיים ובנייה באדמה, עבודה עם תנאי האקלים הטבעיים, ושילוב מים, צמחייה ומערכות הבניין בתוך התכנון עצמו.

עבודותיו הקודמות כוללות בנייה אקולוגית הקשורה לגישת Earthship, את החווה האקולוגית „חווה ואדם” במודיעין, ואת מרכז המבקרים בגן האקולוגי בטכניון, שפותח כהדגמה של שיטות בנייה אקולוגיות. לכן, בבוסתנא אקולוגיה אינה תוספת למערכת — היא חלק מן המערכת האדריכלית עצמה.